אי וודאות


18 Mar
18Mar

זו התחושה הכללית.
מתחילת השבוע ניסינו לייצר שגרה והבנו שגם אנחנו בהסתגלות.
אני מנסה לשמור על ספורט, ארוחות מסודרות, אבל כרגע כל שאר התוכניות שהיו לי, בהולד.
לא כי אני לא חושבת שהן לא טובות,
אלא כי אני חושבת שאנחנו עדיין לא שם
אנחנו עדיין לא מפנימים שזו צריכה להיות שגרה.
אנחנו בתחושה שאוטוטו זה נגמר אז אפשר לוותר פה ושם
ותכף יחזרו ללימודים, למסגרות ולחברים.

מצד שני, אני לגמרי מאמינה שהילדים צריכים מסגרת.
גם אנחנו צריכים מסגרת.
לדעת מה יהיה הדבר הבא, מה נעשה אחר הצהריים,
וזו האחריות שלנו, לייצר להם את המסגרת.
לא כי אנחנו המורים שלהם, אלא כי אנחנו ההורים שלהם.
ומבחינתי המשימה כרגע, אחרי שיצרנו ריחוק חברתי, אגרנו מזון ותרופות,
היא לדאוג שנוכל לעבור את התקופה הזו הכי טוב שאפשר.
והבסיס הוא שגרה, כמו אצל תינוקות בדיוק.
לדעת מתי זמני הקימה, השינה, הארוחות, המשחק.
נכון, זה דורש ממני לוותר על דברים כרגע, על עבודה, על השקט שלי
אבל זו המשימה שלנו.

אז אתמול שוב התכנסנו לחשוב איך עושים את זה הכי טוב לנו,
ומתוך הבנה ש"כל תוכנית היא בסיס לשינויים" יצרנו תוכנית גנרית שניצוק לתוכה תכנים, פעילויות, חוגים וחוויות.
אתם מוזמנים לעקוב אחרי הסטורי שלי באינסטגרם, שם אני מתעדת את קורותינו בקורונה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.