לקח לי חודש להתאפס


25 Apr
25Apr

כבר הרבה זמן רציתי לנקות יסודי, לעבור חדר חדר ולמיין, וכל פעם היה משהו אחר, חשוב או דחוף יותר לעשות.
איך שהתחיל ההסגר, פתאום הרגשתי שזה הזמן, תכלס', מה עוד יש לעשות כרגע?
וכשנמצאים כל כך הרבה שעות בבית כל המשפחה, הדברים מתחילים להפריע..
אז בחודש הזה בעיקר ניקיתי, פיניתי, זרקתי, מיינתי, סידרתי מחדש.

כנראה שהייתי זקוקה לסדר הזה כדי להתחיל לפנות מקום לדברים החדשים.
הייתי צריכה לפנות מקום, לאוורר, לרווח, כדי לתת למחשבות חדשות להכנס.

בחודש הזה לא התעסקתי יותר מדי באיך נשרוד את התקופה הזו ובמה שיהיה אחריה, לא עבדתי על תשתיות לעסק וגם לא עברתי להום סקולינג.
הבית התנהל בצורה טובה, הצטיידנו בכל מה שצריך, שיעורים מקוונים כשיש, שיעורי בית לפעמים, משחקים פה ושם, פילאטיס אחת לשבוע, ואימון אישי להתפתחות אישית בזום.

ואז הבנתי.
שהחיים זה כאן ועכשיו,
עם קורונה או בלי קורונה,
לא ידוע לכמה זמן נהיה ככה ואיך יהיה אחרי,
ולמרות שלא סיימתי את כל מה שרציתי בבית,
אני מרגישה שאני מוכנה לעבור הלאה-
לתכנן את המציאות החדשה, את סדר היום, לוודא שהדברים החשובים נמצאים שם.
לחשוב בצורה יצירתית וגמישה על מה אפשר לעשות, ועל איך אני רוצה שהתקופה הזו תיזכר בעיני ובעיני המשפחה שלי.

זה לא תרגיל אימוני, זו המציאות.
אני שמחה שלקחתי את הזמן, קודם כל כי יש לנו אותו, ושנית כי לפעמים צריך זמן כדי שהדברים יקרו.
אז מחר נגמר פסח, ואיתו נגמרות ההכנות הפיזיות והנפשיות,
תקופת אחרי הקורונה – אני מוכנה!

מי מצטרף אלי לתכנון התקופה שאחרי ??

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.