מיומנה של אשתו של המבודד א'


11 Mar
11Mar

יום רביעי שעה 18:00 : הוא נכנס לבידוד.
אני בלחץ, לא יודעת אם בגלל הקורונה או בגלל שאני לבד עם הילדים עכשיו 6 ימים.
מכינה למבודד אספקת מים, חטיפים, כפפות ושקיות, שיהיה.
עושה הזמנה ע-נ-ק-י-ת מהסופר, שיהיה.
מבטלת את כל התוכניות שהיו לנו לשבוע הקרוב, שיהיה.

יום חמישי: הילדים מתייחסים כאילו הוא בחו"ל, אני מפצה את עצמי ביום טיפוח לגוף ולנפש.
משדרגת למבודד את ארוחת הערב ואת תנאי הבידוד (מותר להיות במרפסת כשאין אף אחד בבית)

יום שישי: מטילה ספק בכל הבידוד הזה, הרי הוא היה איתנו 8 ימים לפני שאמרו שהוא צריך להיות בבידוד...
מבטלת את המנקה שבוע הבא...

יום שבת: מכניסה ליומן "מסיבת סיום בידוד" ושולחת זימונים למשפחה.
מכינה אוכל למחר כדי להקל על עצמי.
סימנים מתקדמים של "נמאס לי" מצד כולם, אני, הילדים והמבודד. הווליום עולה והפתיל קצר.

יום ראשון: פורים. מאפרת, מארגנת ומצלמת את הילדים.
המבודד קיבל שעת חצר, עד שהילדים חזרו מבית ספר.

יום שני: סופרים את הדקות עד לסיום הבידוד.
רגע, צריך לספור 14 יום ממתי שעזב את היעד או ממתי שהגיע לארץ???

יום שלישי: יום ניקיונות, החלפת מצעים וחגיגת סושי לסיום הבידוד!!!

בתמונה: האיחוד המרגש!!

************************
לסיכום, לא היה כיף, לא מומלץ בחום, אבל... לפחות אין קורונה ונדרשו רק 6 ימי בידוד.

תשמרו על עצמיכם חברים, ובואו נשמור על אופטימיות והומור בימים האלו!

חג שמח!

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.