אל תוותרו (ע)לי!


23 May
23May

אוטוטו נגמרת השנה , ואני מוצאת את עצמי במשא ומתן תמידי עם רוני (בת 10) לגבי החוגים שלה. ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
אותם חוגים שהיא ביקשה כל כך שארשום אותה אליהם בתחילת השנה, הם עכשיו נושא למשא ומתן – "אפשר להפסיד רק היום? אבל קבעתי עם חברה / יש לי עבודה לעשות / אין לי כח ללכת..."⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
אולי בזה שאנחנו גמישים ואפשרנו לה להפסיד פה ושם חוג, העברנו לה את המסר שזה לא מספיק חשוב להתמיד ולעמוד בהתחייבויות?! ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
כששאלנו אותה מה לדעתה אפשר לעשות כדי שהנושא לא יעלה כל יום, היא ענתה: ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
"אל תוותרו לי אבל גם אל תהיו קשוחים מדי." ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
כרגיל, היא מלמדת אותנו מה שאנחנו כבר אמורים לדעת בעצמינו :)⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
הבנו שהיא בעצם מבקשת שלא נוותר *עליה*, ונעזור לה להתמודד עם הגירויים שמתחרים עם החוג (טלפון, חברות, טלויזיה) ולסדר את סדרי העדיפויות שלה.⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
אז כדי לא להיות "קשוחים מדי" הסכמנו יחד מהן הסיבות הלגיטימיות לא ללכת לחוג (כאב בטן, שיעורים) וסיבות פחות לגיטימיות (אין לי חשק, קבעתי עם חברה...) ותיאמנו איתה ציפיות לגבי הזמן שנותר השנה.⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
אני יכולה להגיד שמאז השיחה היא עדיין מבקשת לפעמים לא ללכת לחוג, אבל אז אני מזכירה לה את תיאום הציפיות שעשינו וזה כבר מוריד את הדיון מהפרק :)⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
עד הפעם הבאה....

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.