אם הייתי צריכה לבחור משפט מפתח של גיל ההתבגרות זה "אין לי כח"
אבל למה אין לך כח?
לצאת עם חברים יש לך כח?
לשחק במחשב יש לך כח?
לעשות כושר יש לך כח?
אז למה אין לך כח?
לחפירות שלנו?
לעשות מה שאנחנו מבקשים?
לפרוק מדיח?
לסדר את החדר?
לא כל כך קשה להבין ש:
אין לי כח = אין לי חשק.
הרי לא מדובר פה בכח,
כי כח לא חסר כמו שראינו.
והאמת,
זה בסדר גמור להגיד אין לי חשק,
או לא בא לי (כמה שנאנו את המשפט הזה כשהם היו קטנים),
או לא מתאים לי,
או יש לי משהו אחר שאני רוצה לעשות.
אבל!
חשוב לשקף להם את זה,
כדי שהם יבינו שיש פה בחירה,
ומה הבחירה הזו אומרת על סדרי העדיפויות והערכים שלהם.
זה בסדר גמור לוותר להם לפעמים,
כי לפעמים באמת אין להם כח,
הם עייפים פיזית
עייפים מכל מה שמתרוצץ להם בראש
ועייפים מכל מה שכרוך בגיל ההתבגרות.
וזה לגמרי בסדר בפעמים אחרות
לא להסכים עם הבחירה שלהם
כי היא לא עומדת בסדרי העדיפויות או בערכים שלנו.
תזכרו שהגיל הזה עובר מהר,
אז קחו הרבה כח
ו.... בהצלחה!