עד שהפכתי לאמא הייתי שכירה.
עבדתי ימים ארוכים (לפעמים מבחירה) ,
היה לי רכב חברה, קרן השתלמות, ביטוח מנהלים, ימי גיבוש וכיף, צוות של מהנדסות תעשיה וניהול, אחריות גדולה.
ואז הפכתי לאמא.
אלון היה תינוק "נח",
הלכתי איתו לקניון, עשיתי ספורט, נפגשתי עם חברות, הלכתי לסרטים,
למפגשי אמהות ותינוקות וכל הדברים שעושים עם ילד ראשון.
ונהניתי!
ולא היה ברור לי איך אחרי 12 שבועות אני יכולה לשים את התינוק המתוק הזה במסגרת,
ולא לראות אותו כל כך הרבה שעות?!
כל כך נהניתי שגם אחרי חצי שנה הרגשתי שזה לא מספיק לי!
והחלטתי שאני מתפטרת מהעבודה!
ככה. פשוט.
****
טוב זה לא באמת היה פשוט.
היו שם המון התלבטויות,
על הקריירה שנעצרת, על המסלול שמשתנה, על הלימודים שבדיוק סיימתי .
היו שם חישובים כלכליים של דמי אבטלה מול משכורת וגן,
היתה שם מחשבה על נסיעה של 40 דקות לכל כיוון
ומה יקרה אם יצטרכו אותי באמצע היום.
בסיוע רשת הקשרים שלי מהעבר הלכתי לראיון עבודה בחברה של יועצים ומהנדסים – ותוך כדי הראיון,
כשאני עם דמעות בעיניים הבנתי שאני לא באמת מוכנה לעבוד,
לא ממש רוצה לעבוד, ולשמחתי גם המראיין שם לב לזה ושיקף לי את זה בישירות.
טוב, אז מה עכשיו?
את לא ממש רוצה לעבוד, אז מה כן?
לקח לי עוד כמה חודשים להבין שאני כן רוצה לעבוד, אבל לא כמו שעבדתי קודם.
שמה שאני רוצה זה להיות מסוגלת לשלב,
להיות גם אמא וגם עובדת, גם נוכחת וגם מגשימה, גם מפתחת וגם מתפתחת.
להיות זו שמפזרת בבוקר בגן וגם אוספת, זו שנמצאת עם אלון בבית כשהוא חולה,
זו שיש לה כוחות וחשק לשחק איתו אחרי העבודה.
****
כדי למצא את השילוב המושלם, שוב פניתי לרשת הקשרים שלי מהעבר,
ושם מצאתי את הפתרון – אני אחזור למקום ולתפקיד הקודם שבו עבדתי (לפני עידן הניהול) ,
כפרילנסרית, במשרה חלקית.
הרגשתי שניצחתי את השיטה !
הרבה אנשים הרימו גבה בהתחלה , אבל בשבילי זה היה מ-ו-ש-ל-ם !
זה אפשר לי להיות עם ולהרגיש בלי, להיות אדון לעצמי, לשעות שלי וזה היה גם state of mind –
אני פרילנסרית, לא מעניין אותי פוליטיקה ארגונית, קידומים, מתנות בחגים, משובים וכו.
אני יועצת חיצונית, באה, עושה את העבודה והולכת.
בנוסף לזה, הארגון הרוויח עובדת יותר יעילה, כי עשיתי הכל כדי להספיק את מה שיש לי לעשות בפחות שעות.
והמשכורת, מה איתה?
האמת שהיא עלתה, אפילו מעבר למה שקיבלתי כמנהלת.
יכול להיות שעליתי פה על משהו?!
לא הרבה אחרי, חברות שעד אז היו צריכות להגיע ב6:30 לעבודה כדי לצאת ב 15:30 לילדים,
הבינו שזה אפשרי, ושזה בסדר לרצות את זה והפכו גם הן לפרילנסריות בתחומן.
****
אני לא חושבת שאני פורצת דרך,
אני אפילו די בטוחה שלא אני המצאתי את הגלגל 😊,
אבל היו לי רצון ונחישות למצא את הדרך המתאימה לי,
ובחרתי ללכת לפי הערכים שלי (שאז עוד לא ידעתי שהם הערכים שלי)
****
עבורי, המודל הזה מוכיח את עצמו מ 2007 ועד היום (ועד בכלל)...
ולכל אלו שנמצאות עכשיו בצומת לכל אלו שעוד לא מצאו את הדרך לשלב בין כל מה שחשוב להן
אני יכולה להציע – קחו את הזמן, תבדקו עם עצמכן מה חשוב לכן,
ואם אתן צריכות עזרה אני פה כדי לעזור לכן למצא את השילוב המושלם עבורכן.